שיעורים בגמרא - שמיטה · פרק ד׳, ע״ז

עם זאת, קשה גם לקבל את הגישה ההפוכה, לפיה הפרוזבול מהווה דוגמא להלכה המתחדשת יש מאין. דוגמא לגישה זו ניתן לראות אצל אייזיק הירש וייס, בספרו 'דור דור ודורשיו'. וייס מביא את הפרוזבול כדוגמא לדרכו של הלל, ש'ברר וזקק את ההלכה הקדומה והבדיל בין מעשה למעשה ובין זמן לזמן בסברת השכל, ובחן את טעם הדבר ועל פי בחינתו נתן לו קיום או בטלו'. לדעתו, הלל ראה ששמיטת הכספים פועלת בניגוד למטרתה בכך שהיא פוגעת בחובה המוסרית לעזור לעניים, ולכן תיקן תקנה שביטלה למעשה את מצוות התורה. לפי וייס, תקנתו של הלל משקפת מעין תפיסה נבואית הבוחנת את ההלכה רק לפי כוונתה הפנימית, ואינה נרתעת מביטולה במקום שבו היא פועלת בניגוד לכוונה זו. נראה כי לדעתו העזות של הלל מקבלת את תוקפה מעמדתו הדתית־מוסרית, ולכן הוא אינו נזקק לשום תקדים הלכתי לביסוס תקנתו. בהתאם לכך סובר וייס כרמב"ן שהדרשה על מסירת השטרות נוצרה אחרי תקנתו של הלל, וזאת בניסיון למתן את החידוש שבה: 'שהייתה תקנת הלל קשה בעיניהם לעקור השמטת כספים שהיא מצווה הכתובה בתורה, על כן השתדלו למצוא לו סמך'.