לעומת זאת, משני התלמודים נראה כי הנחת היסוד היא שהפרוזבול אינו דין תורה, והתשובה לשאלת הסמכות אינה פשוטה כל כך. לכן נקטו רוב הראשונים בגישה השנייה אותה ראינו, לפיה הפרוזבול הוא הרחבה פיקטיבית של דין מסירת שטרות. מטרתה של התקנה היא להפוך דין זה לנפוץ ונגיש יותר, באמצעות הקלוֹת בהן ניתן לנקוט רק כאשר שמיטת כספים נוהגת מדרבנן. כפי שראינו, הקשר בין מעמדה של השמיטה לבין צורת התקנה הוסבר בצורה מעמיקה יותר על ידי הרמב"ם: מטרתה של שמיטת כספים מדרבנן היא להוות זכר למצווה, ולכן הלכות הפרוזבול מדגישות את הממד הפומבי ומציגות פנים שונים כלפי החכמים וכלפי ההמון.
שיעורים בגמרא - שמיטה · פרק ד׳, ע״ג
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שיעורים בגמרא - שמיטה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.