אם כן, הרמב"ם נוקט גם הוא בגישה השנייה שתיארנו כאן, לפיה הפרוזבול הוא הרחבה פיקטיבית של דין התורה המקורי, החלה רק על שמיטה דרבנן. אלא שעל רקע תפיסתו הכללית, לפיה שמיטת כספים מתקיימת בזמן הזה כזיכרון, וגם הפרוזבול ממלא תפקיד זה, מקבלת גישה זו גוון מיוחד: הממד הפיקטיבי שבפרוזבול מבטא את היותו סמל ולא מנגנון הלכתי ממשי. כטקס סמלי, הפרוזבול מציג פנים שונות בפני תלמידי החכמים - שדי להם בעשייה מינימלית כדי לזכור את מצוות השמיטה - ובפני המון העם, שכדי להנכיח את השמיטה בעבורם, עליו להיראות כמנגנון הלכתי ממשי.
שיעורים בגמרא - שמיטה · פרק ד׳, נ״ו
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שיעורים בגמרא - שמיטה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.