שיעורים בגמרא - שמיטה · פרק ד׳, נ׳

הרמב"ן נוקט בכיוון הפשוט ביותר: אמנם הסוגיה אינה מציגה במפורש את רב נחמן כמי שחולק על שמואל, אך בפשטות נראה שהם חלוקים; וכיוון ש'הלכה כרב נחמן בדיני', ובנוסף לכך אנו רואים מכמה הלכות בסוגיה שחכמים הקלו בדיני פרוזבול, הרי שהכיוון הפיקטיבי הוא שהתקבל להלכה: 'קיימא לן כרב נחמן דאמר אקיימיניה'. הר"ן לעומת זאת מבקש להימנע ממחלוקת, ומנסה בדוחק לגשר בין החומרא של שמואל, המחייב שבית דין חשוב יכתוב את הפרוזבול, לבין שלל ההקלות המובאות בסוגיה: אמנם הגמרא מתארת כיצד תלמידי רב אשי הסתפקו בהצהרה שהם מוסרים את השטרות זה לזה, אך אפשר לומר שהם בכל זאת נחשבו כבית דין; אמנם רב נחמן מסתפק בשני דיינים, אך השניים הללו חייבים להיות בעלי שיעור קומה; וכן הלאה.