שיעורים בגמרא - שמיטה · פרק ד׳, ל״ז

ראשית, יש להבחין בין הערמה לבין פיקציה. הערמה היא יצירת מבנה משפטי ממשי ותקף, גם אם אין בדעת האדם לממש אותו, ואפילו אם הוא מלווה במנגנונים שלמעשה אינם מאפשרים את מימושו - כפי שנעשה למשל במכירת חמץ. הפיקציה, לעומת זאת, היא יצירת מושג משפטי חדש, או פיתוח של מבנה קיים באופן החורג אל מעבר למובנו המקורי. שמואל אטלס הבחין בין סוגים שונים של פיקציות כאלו: הצדקת דין באמצעות המצאה היסטורית רטרואקטיבית, כמו 'על מנת כן הנחיל יהושע את הארץ'; יצירת מושג משפטי פיקטיבי, כמו 'גִטו וידו באין כאחד'; הגדרה פיקטיבית של פעולה משפטית, כמו 'כופין אותו עד שיאמר רוצה אני'; והחלה של מושג משפטי קיים על מצב שונה ממנו, כמו הגדרת חוטי העירוב כמחיצה. אטלס נוקט בגישה שתיארנו כעת כאשר הוא כולל בסוג אחרון זה גם את הפרוזבול, המרחיב באופן פיקטיבי את הדין של מסירת שטרות גם למקרה שבו הם לא נמסרו בפועל.