המקרה הבא שמביאה המשנה הוא המלווה על המשכון, שכאמור הפטור שלו מבוסס על סברה אחרת. הספרי אמנם דורש הלכה זו מן הפסוקים בלא נימוק: 'ואשר יהיה לך את אחיך, ולא של אחיך בידך', אך הבבלי מזהה בדרשה היגיון אימננטי, ומסביר שהמשכון נחשב כמעניק למלווה אחיזה בחוב - 'משום דתפס ליה'. בשל אחיזה זו החוב נחשב כאילו הוא כבר גבוי, ולכן השמיטה אינה חלה עליו. כפי שנראה להלן, גם את הפרוזבול ניתן להבין כמבוסס על סברה זו.
שיעורים בגמרא - שמיטה · פרק ד׳, כ״ה
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שיעורים בגמרא - שמיטה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.