שיעורים בגמרא - שמיטה · פרק ב׳, צ״ה

שאלתו של רבי חונה הפותחת את הדיון כאן מקבילה לשאלה בסוגיית קידושין בבבלי. כאן השאלה מתבססת על דיון קודם בירושלמי, התולה את תוקף החיוב במעשרות במחלוקת על תוקפה של קדושת הארץ בכיבוש עזרא; לדעת הסוברים שהקדושה חלה, שואל רבי חונה, כיצד יכול היה הלל להתקין את הפרוזבול? רבי יוסי תמה בתחילה על זיקה זו, שהרי לכאורה שמיטת כספים אינה קשורה לקדושת הארץ, אך לאחר מכן הוא מוסר את אותה דרשה המובאת בבבלי בשם רבי, לפיה שמיטת כספים הוקשה לשמיטת קרקעות, ואם כן גם היא תלויה במחלוקת על קדושת הארץ: אם קדושת הארץ חלה ושמיטת קרקעות בזמן הזה היא מדאורייתא, כך יהיה גם דינה של שמיטת כספים, ואם כן כיצד תיקן הלל את הפרוזבול? כדי לענות על כך מובאת דרשה בשם רבי, אותה מוסר הירושלמי כ'תמן אמרין', ובכך מסמן אותה כמסורת שמקורה בבבל. בדרשה זו מקיש רבי את שתי השמיטות ליובל, ומיד אחריה מובאת הדרשה אותה כבר הזכרנו בפרק הקודם, לפיה היובל בטל בגלות עשרת השבטים. המסקנה היא אפוא ששתי השמיטות בזמן הזה הן מדרבנן, ולכן ניתן היה לתקן את הפרוזבול.