תמן אמרין [= שם אומרים], אפילו כמאן דאמר מעשרות דבר תורה מודה בשמיטה שהיא מדבריהן. דתני: 'וזה דבר השמיטה שמוט', רבי אומר שני שמיטין הללו שמיטה ויובל, בשעה שהיובל נוהג שמיטה נוהג דבר תורה, פסקו יובלות שמיטה נוהגת מדבריהן. אימתי פסקו היובלות? 'יושביה' (ויקרא כה), בזמן שיושביה עליה, לא בזמן שגלו מתוכה. היו עליה אבל היו מעורבבין שבט יהודא בבנימין ושבט בנימין ביהודה יכול יהו היובלות נוהגין, תלמוד לומר 'יושביה' 'לכל יושביה', נמצאת אומר כיון שגלו שבט ראובן וגד וחצי שבט המנשה בטלו היובלות.
שיעורים בגמרא - שמיטה · פרק ב׳, צ״ד
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שיעורים בגמרא - שמיטה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.