ואולם חז"ל בחרו לפרש אחרת, ולקשור את הקץ של שמיטת כספים לקץ של ההקהל, שהוא קץ של מחזור זמנים אחר. ההקהל הוא אירוע המתרחש אחת לשבע שנים, ולכן סיום המחזור הוא הקובע, ולא תחילתה של השנה השביעית. בשונה מדעת האבן עזרא, בתפיסתם של חז"ל מעמד ההקהל הוא נקודת השיא של מחזור שבע השנים, ולכן הוא נקבע בחג הסוכות שבסוף השנה השביעית. הבחירה של חז"ל למקם את שמיטת הכספים במועד זה מבטאת את הבנתם כי למרות שהיא נקבעה בשנה השביעית, היא אינה קשורה באופן מהותי לשמיטת הקרקעות ולקדושת הארץ שבבסיסה. כפי שראינו בפרק הקודם, שמיטת כספים אינה כרוכה במשמעותה של שנת השמיטה, אלא שהתורה קבעה כי בכל שבע שנים יש לשמוט את ההלוואות ולצורך כך הצמידה מצווה זו למחזור השמיטה. במקרה כזה שורת הדין נותנת שמעגל השבע של שמיטת כספים ייגמר עם סיום השנה, בדומה להקהל.
שיעורים בגמרא - שמיטה · פרק ב׳, כ״ה
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שיעורים בגמרא - שמיטה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.
