שיעורים בגמרא - שמיטה · פרק ב׳, קל״ט

מסקנה זו הביאה את הראי"ה להתייחס לפירוש של בית הלוי במסגרת הדיון שלו על היתר המכירה, בו הוא מבקש להראות כי שמיטת קרקעות בזמן הזה נוהגת מדרבנן. הראי"ה אינו מזכיר את שמו של בית הלוי, אך הוא מתייחס ישירות לדיוק שלו בדברי רש"י. לדעתו כאשר רש"י כותב ש'בטלה קדושת הארץ' הוא אינו מתכוון לטעון שרבי מתבסס על נימוק אחר מזה של אביי, אלא כוונתו ש'מפני שבטלו היובלות בטלה קדושת הארץ לעניין שמיטה לדעת רבי' (שבת הארץ, עמ' 84). בהמשך הוא דוחה במפורש את טענתו של בית הלוי: 'ואין אנו צריכים לומר שרש"י מערב כאן שני עניינים: ביטול השמיטה מהתורה משום ביטול היובלות לפי רבי, ועוד מצד ביטול קדושת הארץ מזמן החורבן ואילך, שאין דבר זה נוגע כלל למה שיסבור רש"י לדעת רבי בעצם דין קדושת הארץ... דכאן אנו עסוקים רק בקדושת יובל ושביעית... ויותר נוח לאוקמי שגם רבי סבירא ליה כהלל' (שם). בניגוד להבחנה של בית הלוי, לפי הראי"ה הדיון כולו נסוב על התלות של השמיטות ביובל, ובו הוא מגיע למסקנה ההפוכה: לטענתו בסוגיית גיטין אפשר לפרש שרבא אינו חולק על אביי לגבי התלות של השמיטה ביובל (על כך ראו בפרק הבא), ואם כן יש להכריע בשאלה זו לפי הירושלמי, שכאמור מציב את התלות הזו במפורש וללא מחלוקת.