בית הלוי מציע את הפירוש הזה כחלק מהמאמץ שלו להראות ששמיטה בזמן הזה נוהגת מן התורה: מפירוש זה עולה כי לפי רש"י רק אביי סובר שהשמיטה תלויה ביובל, ולא רבי; אבל על כך חולק רבא בסוגיית גיטין, וטוען שתקנת הלל מסתמכת על הפקר בית דין ולא על כך ששמיטת כספים היא מדרבנן, ובמחלוקות בין אביי לרבא הלכה כרבא. בנוסף לכך, ההיקש ליובל אמנם מופיע במפורש בירושלמי, אך גם כאן הכלל הוא שבמחלוקת בין התלמודים פוסקים לפי הבבלי. אם כן, התלות של השמיטות ביובל נדחתה; לכך מוסיף בית הלוי כי לדעת רוב הראשונים קדושת הארץ לא בטלה, ואם כן שתי השמיטות נוהגות מהתורה בזמן הזה.
שיעורים בגמרא - שמיטה · פרק ב׳, קל״ח
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שיעורים בגמרא - שמיטה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.