שיעורים בגמרא - שמיטה · פרק ב׳, קל״ו

כדי להסביר זאת מעלה בית הלוי טענה 'מחקרית', לפיה לדעת רש"י יש להבחין בין דרשת רבי לבין האופן שבו משתמש בה אביי. רבי עצמו סבר ששמיטת קרקעות נוהגת מדרבנן בזמן הזה מפני שקדושת הארץ בטלה אחרי החורבן, ולא מפני שהשמיטות תלויות ביובל. לכן לדעתו בזמן בית שני, שקדושת הארץ נהגה בו מן התורה, גם השמיטות היו מדאורייתא. ההיקש של רבי נאמר בהקשר של ביטול שמיטת קרקעות בימיו, והוא אינו עוסק בימי הבית ובתקנת הלל. אביי הוא שסבר שהדרשה תולה את השמיטות ביובל, לכן לדעתו גם בזמן בית שני, בו לא נהג היובל, נהגו השמיטות מדרבנן. לפי אביי על דרשה זו הסתמך הלל, שחי בזמן בית שני, כשתיקן את הפרוזבול. בית הלוי מוצא את ההבחנה בין רבי לאביי בדברי רש"י אותם הבאנו לעיל: 'סבירא ליה לאביי דבבית שני הואיל ולא היה יובל נוהג לא נהגו שמיטין מדאורייתא' - לאביי ולא לרבי.