שיעורים בגמרא - שמיטה · פרק ב׳, קכ״א

אם כך, הקבלה זו בין ההלכות דוחה את ראָייתו של הכסף משנה לכך שלפי הרמב"ם שמיטת קרקעות היא מדאורייתא, שכן בהלכות תרומות אנו רואים שהביטוי 'בין שלא בפני הבית' יכול להתייחס גם לדרבנן. מעבר לכך, בעוד שלהלכה זו בתרומות יש מקור מפורש, להלכה המקבילה בשמיטה אין מקור כזה. הרדב"ז בפירושו להלכה זו כתב כי הרמב"ם למד זאת מהמדרש שלפיו החלו בני ישראל לשמור את השמיטה י"ד שנה אחרי הכניסה לארץ, ומכאן שהשמיטה אינה תלויה במקדש; אבל ידוע שאין דרכו של הרמב"ם ללמוד הלכות מדיוקים בלי לציין זאת. נראה שהרמב"ם הביא הלכה זו כדי ליצור אנלוגיה בין ההלכות: הן לגבי תרומה והן לגבי שמיטת קרקעות הרמב"ם נותן בתחילה את הרושם שהן נוהגות מן התורה, ורק לאחר מכן כותב כי לאמתו של דבר הן רק מדרבנן. מדוע בחר הרמב"ם להציג את ההלכות במבנה כזה?