לעומת זאת, מעמדה של שמיטת קרקעות הוא שונה, למרות שגם היא תלויה ביובל וגם היא נוהגת בזמן הזה רק מדרבנן. כדי לעמוד על כך נשווה בין מבנה ההלכות של שמיטת קרקעות למבנה של הלכות תרומות. בפתיחה של הלכות תרומות כותב הרמב"ם כך: 'התרומות והמעשרות אינן נוהגין מן התורה אלא בארץ ישראל, בין בפני הבית בין שלא בפני הבית'. ניסוח זה מקביל בדיוק לדברי הרמב"ם על שמיטת קרקעות, שלפיהם טען הכסף משנה שהיא נוהגת מן התורה; אלא שבסופו של אותו פרק כותב הרמב"ם במפורש כי התרומה בזמן הזה היא מדרבנן: 'התרומה בזמן הזה... אינה מן התורה אלא מדבריהן שאין לך תרומה של תורה אלא בארץ ישראל בלבד, ובזמן שכל ישראל שם'.
שיעורים בגמרא - שמיטה · פרק ב׳, ק״כ
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שיעורים בגמרא - שמיטה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.
