זיקה זו בין שמיטת כספים ליובל משפיעה על מעמדה של שמיטת כספים גם בזמן הזה. על כך כתב הרמב"ם כי שמיטת כספים נוהגת בימינו מדרבנן 'כדי שלא תשתכח תורת שמיטת הכספים מישראל'. זהו ניסוח ייחודי שהרמב"ם לא השתמש בו בנוגע לשמיטת קרקעות, למרות שגם לגביה כתב שהיא נוהגת מדרבנן כשאין יובל. נראה כי משמעותו של ניסוח זה היא שכיוון ששמיטת כספים היא חלק מדיני היובל, למעשה היא אינה אמורה להתקיים בלעדיו. ואכן, לפי הרמב"ם שמיטת כספים בזמן הזה איבדה את מקומה, והיא משמשת רק כזכר למצווה שנהגה בעבר ותשוב לנהוג לעתיד לבוא. כפי שנראה בפרק הבא, תפיסה זו מתבטאת באופן שבו הרמב"ם פוסק בהלכות הפרוזבול.
שיעורים בגמרא - שמיטה · פרק ב׳, קי״ט
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שיעורים בגמרא - שמיטה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.