שיעורים בגמרא - שמיטה · פרק ב׳, ק״ב

אני רוצה להרחיב מעט לגבי ההקשר של הטענה הזו. מתבקש לומר שגם בגרסה זו, ההקשר ההלכתי שבו נאמרה דרשת רבי הוא הניסיון שלו להקל בשמיטת הקרקעות. בירושלמי מסופר על עימות בנושא זה בין רבי לבין רבי פנחס בן יאיר, שייצג את העמדה החסידית המתנגדת להקלות בהלכה. קרבן העדה, אחד ממפרשי הירושלמי, מסביר שם שרבי הולך לשיטתו לפיה שמיטת קרקעות בזמן הזה היא מדרבנן, ולכן אפשר להקל בה במקרה שהיא מעוררת קשיים גדולים. אני מציע לקרוא את דרשתו של רבי לאור זאת: רבי אמנם מקיש את שמיטת כספים לשמיטת קרקעות, אבל מטרתו היא דווקא ללמוד בכיוון ההפוך. כאשר רבי מבקש לבטל את שמיטת הקרקעות, התקדים המתבקש לכך הוא הפרוזבול של הלל, שביטל למעשה את שמיטת הכספים. כדי להשתמש בתקדים זה, רבי טוען כי הסיבה שהלל יכול היה לתקן את הפרוזבול היא ההיקש של שמיטת כספים לשמיטת קרקעות; שמיטת קרקעות נהגה בזמנו רק מדרבנן, ולכן הוא היה יכול להקל גם בשמיטת כספים. אבל אם כך, מאותה סיבה יכול גם רבי להקל בשמיטת קרקעות!