שיעורים בגמרא - שמיטה · פרק ב׳, ק״ג

אי־אפשר לדעת אם זו אכן הייתה סברתו של הלל, אבל ברור מכאן שרבי עצמו סבר ששמיטת קרקעות היא מדרבנן. זהו האופן שבו אביי קרא את דרשת רבי, ולכן בסוגיית מועד קטן הוא מוכיח ממנה שניתן להקל בהשקיית השדות בשביעית כדי להימנע מהפסד. גם השימוש שלו בדברי רבי בסוגיית גיטין מסתמך על הקריאה הזו: רבי מנסח בדרשתו את ההיקש שעליו הסתמך הלל כשתיקן את הפרוזבול, ומכאן שלדעתו הפרוזבול מבוסס על כך ששמיטת כספים היא מדרבנן. הסבר זה עונה על קושיית התוספות לגבי האופן שבו משתמש אביי בדרשת רבי - באמת אין צורך בהיקש ליובל, שכן מתוך ההקשר שבו אמר רבי את דרשתו ניתן ללמוד שלדעתו בזמן הזה שתי השמיטות הן מדרבנן.