ואולם נראה כי פירוש זה אינו נכון, ושהתורה מכוונת דווקא לביטול החובות, למרות אופיו האוטופי של מעשה זה. כפי שראינו, התורה מודעת לקשיים הכרוכים בביטול החובות, ומתמודדת אִתם באמצעות אזהרות חוזרות ונשנות מפני הימנעות מהלוואה לאביון, וכן בהבטחת הברכה למלווים. כפי שטען קויפמן, להדגשות אלו אין מקום אם מדובר רק בדחיית זמן הפירעון של ההלוואה.
שיעורים בגמרא - שמיטה · פרק א׳, ע״ט
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שיעורים בגמרא - שמיטה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.