דא עקא, בפירוש זה יש כמה בעיות. ראשית, אם שמיטת כספים כרוכה בשמיטת הקרקע, לא מובן מדוע היא אינה נוהגת גם ביובל, שגם בו לא מעבדים את השדות. מקשה עליו גם הקביעה של חז"ל לפיה שמיטת כספים היא חובת הגוף הנוהגת גם בחו"ל. בנוסף לכך, פירוש זה מעלה שאלה רחבה יותר, שכן לפיו אין צורך בביטול גמור של ההלוואה, ודי לדחות את זמן הפירעון עד קצירת היבול בשנה הבאה. ואכן, היו שטענו כי על פי פשט הפסוקים שמיטת כספים אינה ביטול של ההלוואה, אלא רק איסור לגבות אותה עד שחייו של האיכר יחזרו למסלולם, והיו שהוסיפו כי לא סביר להנהיג ביטול מוחלט של החובות כל שבע שנים, שכן הדבר יביא לשיתוק הכלכלה. לפי פירוש זה, שמיטת כספים איננה מצווה אוטופית המבטלת לגמרי את החובות, אלא מצווה בעלת אופי ריאלי, המשתלבת במערכת הכלכלית.
שיעורים בגמרא - שמיטה · פרק א׳, ע״ח
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שיעורים בגמרא - שמיטה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.
