שיעורים בגמרא - שמיטה · פרק א׳, ע״ז

אפשרות אחת להבנת מקומה של שמיטת הכספים היא לראות אותה כצומחת מתוך דיני שמיטת הקרקעות, כמעין חקיקה המשלימה אותה: התורה דואגת לאיכר העני שלווה כסף למחייתו, וכיוון ששבת בשנה השביעית, לא יוכל להחזיר את חובו באמצעות היבול של שנה זו. הרב סמט מביא את פירושו של ר' יוסף בכור שור, הקורא כך את פסוקי התורה: משמעותו של הנימוק 'לא יגש את רעהו... כי קרא שמטה לה'' היא שהעני שמט את שדותיו, ולכן אין לו ממה לפרוע ואסור לגבות ממנו את החוב. זוהי גם הסיבה לכך ששמיטת כספים נקבעה בסוף השנה, ולא בתחילתה כמו בשמיטת קרקעות ובדיני היובל, שכן זהו הזמן שבו בדרך כלל אוספים את היבול ופורעים את החובות.