שיעורים בגמרא - שמיטה · פרק א׳, ע״ג

ואולם את שמיטת הכספים ניתן להבין גם באופן אחר, שאינו קשור לשמיטת הקרקע. הזכרנו לעיל את הפסוק בנחמיה הקושר בין שמיטת כספים לשמיטת קרקעות, אבל כמה פרקים קודם לכן מובא תיאור שבו שמיטת הכספים מתרחשת במנותק משמיטת הקרקע, ובזיקה לשחרור העבדים ולהשבת הנחלות. בפרק ה בספר נחמיה אנו שומעים את צעקת העם על שעבוד שדותיהם, בתיהם וילדיהם בשל ההלוואות שנטלו: 'וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ כֹבְשִׁים אֶת בָּנֵינוּ וְאֶת בְּנֹתֵינוּ לַעֲבָדִים... וּשְׂדֹתֵינוּ וּכְרָמֵינוּ לַאֲחֵרִים' (נחמיה ה', ה). בעקבות התערבותו של נחמיה מביאה זעקת העם לעזיבת 'הַמַּשָּׁא הַזֶּה' (שם, י), כלומר לשמיטת החובות, השבת השדות ושחרור העבדים. בדומה לפרשיית שמיטת כספים, גם כאן הרקע למעשה אינו השוויון אלא הצדק; לא ביטול הרכוש אלא המחאה על נישול העם מנחלתו. התביעה לצדק אינה מבוססת על רעיון הקדושה, אלא על קרבה משפחתית ולאומית - 'כִּבְשַׂר אַחֵינוּ בְּשָׂרֵנוּ, כִּבְנֵיהֶם בָּנֵינוּ' (שם, ה).