אם כן, הפרשייה מציגה זיקות בין שמיטת כספים לשמיטת קרקעות, ובמיוחד לשמיטה כפי שהיא מתוארת בפרשיית משפטים. לאור זאת, ניתן לקרוא את הפסוק הפותח את הפרשה, 'וזה דבר השמִטה - שמוט כל בעל משה ידו', כמעין פרשנות פנים־תורתית, דרשה סמנטית המבקשת להצמיד את שמיטת הכספים לשמיטת היבול הידועה מכבר. בפתיחת הפרשייה התורה חוזרת שוב ושוב על המונח 'שמיטה', חזרה המתפקדת כמעין הצהרה והדגשה: יש חוק ידוע של שמיטה, אך למעשה עניינו אינו רק שמיטת היבול אלא גם שמיטת החובות. באופן זה מציגה כאן התורה את שמיטת הכספים כהרחבה של שמיטת הקרקעות.
שיעורים בגמרא - שמיטה · פרק א׳, ע״א
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שיעורים בגמרא - שמיטה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.