ספר המליצה · פרק ה׳, ח׳

הַהַעְתָּקוֹת הַגְּמוּרוֹת (אֲלֵיגוֹרִיאָה) הֵם - כַּאֲשֶׁר מַאֲמָר אֶחָד כֻּלּוֹ, נוֹשְׂאוֹ וּנְשׂוּאוֹ, יהְיוּ מֻעְתָּקִים וְלֹא תִהְיֶה הַכַּוָּנָה עַל מַה שֶׁיּוֹרוֹ מַמָּשׁ, אֶלָּא עַל דּוֹמֶה לָהֶם, כְּמו שֶׁזָּכַרְנוּ. אַךְ אִם הַנּוֹשֵׂא לְבַדּוֹ יִהְיֶה מֻעְתָּק וְהַנָּשׂוּא פָשׁוּט, אוֹ לְהֶפֶךְ, - יִקָּרְאוּ: בִּלְתִּי גְמוּרוֹת. דֶרֶך מָשָׂל: עֲמָקִים יַעַטְפוּ בָר (תהלים סה יד) הִנֵּה, הַנָּשׂוּא הוּא הַמֻּעְתָּק שֶׁהוּא הָעֲטִיפָה, אַךְ הַנּוֹשֵׂא הוּא פָשׁוּט; שִׁמְעוּ הָרִים אֶת רִיב יְיָ (מיכה ו ב) הַנּוֹשֵׂא הוּא הַמֻּעְתָּק, שֶׁהוּא הָרִים, כְּפִי מַה שֶׁפֵּרְשוּ בוֹ שֶׁהַכַּוָּנָה עַל הָאָבוֹת, וְהַנָּשׂוּא הוּא פָשׁוּט שֶׁהוּא שְׁמִיעַת הָרִיב וְזֶה נִקְרָא "הַעְתָּקָה בִלְתִּי גְּמוּרָה"; אַךְ מַאֲמַר: וְיָצָא חֹטֶר מִגֶּזַע יִשָּׁי וְנֵצֶר מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה (ישעיה יא, א), הִנֵּה זֶה "הַעְתָּקָה גְמוּרָה", כִּי הִנֵּה קִיֵּם הוֹצָאַת הַחֹטֶר בְּגִזְעוֹ שֶל יִשָׁי, וְהִנֵּה הַחֹטֶר, הַגֶּזַע וְהַהוֹצָאָה - הַכֹּל הֶעְתֵּק, וְהַכַּוָּנָה: הִוָּלֵד בֵּן מִמִּשְפַחַת יִשָׁי; וְכֵן: וְנֵצֶר מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה. וְהִנֵּה כְּשֶׁיַּאֲרִיךְ יוֹתֵר וְיִרְבּוּ הַמַּאֲמָרִים נִמְשָׁכִים זֶה אַחַר זֶה בְּסִפּוּר מִקְרִים וּתְנָאִים שׁוֹנִים, כֻּלָּם עַל זֶה הַדֶּרֶךְ, יִקָּרֵא "מָשָׁל" (פַּארַבּוֹלָה parabola אוֹ אֶמְבְּליֵמָה Emblema) אוֹ "חִידָה" (אֵינִיגְמָה Enigma), כְּעִנְיַן מִּשְׁלֵי הַנְּבִיאִים. דֶּרֶך מָשָׁל: כֶּרֶם הָיָה לִידִידִי בְּקֶרֶן בֶּן שָׁמֶן וְכוּ' חוּד חִידָה וּמְשׁוֹל מָשָׁל וְכוּ. וְצָרִיךְ שֶׁתֵּדַע, שֶׁהִנֵּה יֵשׁ הֶעְתֵּקִים שֶׁיְּסוֹדָם הַדִּמְּיוֹנִי מוּבָן הֵיטֵב וְעַל כֵּן בְּכָל לָשׁוֹן שֶׁתֹּאמְרֵם, הִנֵּה יִהְיוּ נְכוֹנִים. וְיֵשׁ מִינֵי הֶעְתֵּקִים שֶׁאֵין הַדִּמְיוֹן בָּהֶם כָּל כָּךְ בָּרוּר שֶׁיֵּאוֹתוֹ בְכָל לָשׁוֹן, אֲבָל נִמְצָאֵם נְהוּגִים (קַאטַאקְרֵיזִיס Catachresis, הֶעְתֵּק נָהוּג בְּאוֹתוֹ לָשׁוֹן) בְּאַחַד מִן הַלְּשׁוֹנוֹת וְלֹֹא יִתָּכֵן לִנְהֹג אוֹתָם בְּלָשׁוֹן אַחֶרֶת שֶׁלֹּא נָהֲגוּ בָם בַּעֲלֵי הַלָּשׁוֹן הַהוּא. דֶּרֶךְ מָשָׁל: "קוֹל גָּדוֹל" מָצָאנוּ בִלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ וְהַכַּוָּנָּה בוֹ "קוֹל חָזָק" וְלֹא יֵאָמֵר כֵּן בְּלָשׁוֹן אַחֶרֶת, וְכָאֵלּוּ יִמָּצְאוּ בְכָל לָשׁוֹן מְיֻחָדִים בַּלָּשׁוֹן הַהוּא, מִפְּנֵי שֶׁכָּךְ נָהֲגוּ בְעָלָיו, וְאִי אֶפְשָׁר לְהַעְתִּיקָם מִלָּשׁוֹן לְלָשׁוֹן. וְאָמְנָם עוֹד מִין אַחֵר יֵשׁ שֶׁנִּכְלְלֵהוּ תַחַת הַהֶעְתֵּק מִצַּד אֶחָד, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ הֶעְתֵּק לְגַמְרֵי, וְהוּא שֶׁנֹּאמַר (אִירוֹנִיאָה Ironia, הֶעְתֵּק מִתְחַלֵּף) דָּבָר וְאֵין כַּוָּנָתֵנוּ בוֹ אֶלָּא עַל הֶפְכּוֹ. וְדָבָר זֶה יִדְמֶה לְהֶעְתֵּק בִּהְיוֹת הוֹרָאַת הַדְּבָרִים מִתְחַלֶּפֶת מֵהַכַּוָּנָה בָם, כְּדֶרֶךְ הַהֶעְתֵּק שֶׁאֵין הַהוֹרָאָה וְהַכַּוָּנָה אַחַת אַךְ יִבָּדְלוּ בֶאֱמֶת בְּמַה שֶּׁהֶעְתֵּק אוֹתָהּ הַמִּלָּה עַצְמָהּ שֶׁנַּזְכִּיר תּוֹרֶה עַל הַמְּכֻוָּן בְּהוֹרָאָה מִקְרִית עַל צַד הַדִּמְיוֹן, כְּמוֹ שֶׁזָּכַרְנוּ, וּבַמִּין הַזֶּה אֵין הַמִּלָּה מוֹרָה אֶלָּא עַל מַה שֶׁהוּא הוֹרָאָתָהּ הָעַצְמִית בֶּאֱמֶת; אָמְנָם, כַּוָּנָתֵנוּ עַל מַה שֶׁלֹּא הֻזְכַּר בִּדְבָרֵינוּ, שֶׁהוּא הַהֶפֶךְ; דֶּרֶךְ מָשָׁל: מַאֲמַר אֵליָּהוּ: קִרְאוּ בְקוֹל גָּדוֹל כִּי אֱלֹהִים הוּא (מלכים-א יח כז). הִנֵּה, כַּוָּנָתוֹ הָיְתָה לְהֶפֶךְ מִמַּה שֶּׁהָיָה אוֹמֵר, וְלֹא נִרְמְזָה הַכַּוָּנָה בְּמִלּוֹתָיו כְּלָל, אֶלָּא הוּא הָיָה אוֹמֵר "כִּי אֱלֹהִים הוּא" וְכַוָּנָתו הָיָה "לֹא אֱלֹהִים הוּא". וְכֵן מַאֲמַר יְשַׁעְיָהוּ: עִמְדִי נָא בַחֲבָרַיִךְ וְכוּ' אוּלַי תּוּכְלִי הוֹעִיל אוּלַי תַּעֲרוֹצִי, (ישעיה מז יב), כַּוָּנָתוֹ שֶׁלֹּא תוֹעִיל וְלֹא תַעֲרֹץ. וְהִנֵּה גַם הַמִּין הַזֶה יֵחָלֵק לִשְׁנָיִם: הָרִאשׁוֹן - כְּשֶׁנִּצְחַק בְּשָׁמְעֵנוּ וְנֹאמַר לוֹ דְבָרִים שֶׁכַּוָּנָתֵנוּ בָם הַהֶפֶךְ, אַךְ נְגַלֶּה וּנְפַרְסֵם הַכַּוָּנָה בִתְנוּעוֹת מַה שֶׁנְּחַבֵּר לְדִבּוּרֵנוּ אוֹ בְאֵיזֶה מִלָּה שֶׁנָּשִׂים בַּדִּבּוּר עַצְמוֹ בְּאֹפֶן שֶׁלֹֹּא יִטְעֶה הַשּׁוֹמֵע לַחְשׁוֹב שֶׁמַּה שֶּׁבְּלִבֵּנוּ הוּא מַה שֶׁבְּפִינוּ, וְזֶה נִקְרָא "צְחוֹק". הַמָּשָׁל לָזֶה בְּדִבְרֵי זְבוּל אֶל גַּעַל: אַיֵּה אֵפוֹא פִיךָ וְכוּ' צֵא-נָא עַתָּה וְהִלָּחֶם בּוֹ, וְהַשֵּׁנִי הוּא שֶׁנֹּאמַר הַדָּבָר בְּדֶרֶךְ לֹא תִגָּלֶה הַכַּוָּנָה, וִירֻמֶּה הַשּׁוֹמֵע בְּחָשְׁבוֹ שׁהַמְּדַבֵּר תּוֹכוֹ כְּבָרוֹ וְכַמָּשָׁל שֶׁהֵבֵאנוּ לְמַעְלָה מֵאֵלִיּהוּ וְנִקְרָא "הִתּוּל" וּכְמַאֲמַר הַכָּתוּב עָלָיו: וַיְהַתֵּל בָּהֶם אֶלִיּהוּ (מלכים-א יח כז).