ספר המליצה · פרק ה׳, ז׳

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

הַקְּרוֹבוֹת הֵן אוֹתָן שֶׁלֹֹּא יִצְטָרֵךְ לְשׁוֹטֵט בָּהֶן הַשֵּׂכֶל מִדָּבָר לְדָבָר בִּדְבָרִים הַרְבֵּה עַד שֶׁיִּמְצָא הַמְּכֻוָּן בַּמִּלָּה, אֶלָּא בְהֵעָתְקוֹ מִמֶּנָּה אֶל מַה שֶׁיִּדְמֶה לָּהּ יִמְצָא מְכֻוָּנָה. וְהָרְחוֹקוֹת (מֵיטַאלֶפְּזִיס Metalepsis) הֵם אוֹתָן אֲשֶׁר יִצְטָרֵךְ לָשׁוּט בִּדְבָרִים הַרְבֵּה מֵאֶחָד לְאֶחָד עַד שֶׁיִּמְצָא הַמְּכֻוָּן, דֶּרֶך מָשָׁל: גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה, כְּשֶׁיָּצָאנוּ מִכַּוָּנַת הַמִּלָּה עַצְמָה שֶׁהִיא הַבַּעַל חַיִּים הַיָּדוּע הַנִּקְרָא "אַרְיֵה" אֶל עִנְיָן דּוֹמֶה לָזֶה שֶׁהוּא "גִבּוֹר לֵב" - כְּבָר מָצָאנוּ הַמְּכֻוָּן בָּהּ, וְכֵן; אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי (תהלים כג ו), כְּשֶׁנֵּצֵא מִכַּוָּנַת "יִרְדְּפוּנִי" שֶׁהִיא הַהוֹרָאָה עַל גּוּף מִתְנוֹעֵעַ אֶל גּוּף אַחֵר, אֶל כַּוָּנָה דוֹמָה לָזֶה שֶׁהִיא הֱיוֹת מִקְרֶה-מָה קוֹרֶה בְהַתְמָדָה - כְּבָר מָצָאנוּ הַמְּכֻוּן; אָמְנָם, מַאֲמַר: יַצְמִיחַ צְדָקָה וּתְהִלָּה נֶגֶד כָּל-הַגּוֹיִם (ישעיה סא יא) - הִיא הַעְתָּקָה רְחוֹקָה, כִּי אוּלָם, יַחַס הַצְּמִיחָה לַצְּדָקָה כְּבָר הִיא הַעְתָּקָה אַחַת, כִּי אֵין הַצְּמִיחָה רְאוּיָה בֶאֱמֶת אֶלָּא לְּזֶרַע נִזְרָע, וְאוּלָם הַכַּוָּנָה בָזֶה עַל הַגִּלּוּי וְהַהֵרָאוֹת, וְזֶה עַל צַד הַדִּמְיוֹן, כִּי הַזֶּרַע נֶחְבָּא תַחַת הָאָרֶץ זְמַן מָה וְאַחַר כָּךְ יֵצֵא וִיִגָּלֶה, וְלָכֵן גּוּף שהָיָה מְכֻסֶּה וְנֶעְלָם וְאַחַר בָּא לְגִלּוּי וִנִתְפַּרְסֵם - נְיַחֵס לוֹ הַצְּמִיחָה, אַךְ הַצְּדָקָה אֵינֶנָּה גוּף וְאֵין הַכִּסּוּי נוֹפֵל בָּהּ בֶּאֱמֶת וְלֹֹא הַגִּלּוּי גַם כֵּן, אֲבָל, הָעִנְיָן הוּא שֶׁצִּדְקָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁסִּכְּלוּהָ הַגּוֹיִם מִתְּחִלָּה תִּתְוַדַּע וְתִתְפַּרְסֵם לָהֶם. וְנִמְצָא זוֹ הַעְתָּקָה שְׁנִיָּה, בְּאֹפןֶ, שֶׁהִנֵּה, רִאשׁוֹנָה הֶעְתַּקְנוּ הַצְּמִיחָה אֶל הַיְצִיאָה מִן הַהֶעְלֵם אֶל הַגָּלוּי, וְהַשְּׁנִיָּה - אֶל הַפִּרְסוּם וְהַיְדִיעָה, הַבָּא אַחַר הַסִּכְלוּת. וְכֵן: חָשַׂף יְיָ אֶת זְרוֹעַ קָדְשׁוֹ, יֵשׁ כָּאן שְׁתֵּי הַעְתָּקוֹת, הָרִאשׁוֹנָה - שֶׁיִּחֵס לַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ זְרוֹעַ וַחֲשִׂיפָה, מַה שֶּׁלֹא יֵאוֹת אֶלָּא לָאָדָם, וְאָמְנָם, אֲפִלּוּ אִם יֵאָמֵר מַאֲמָר זֶה בָאָדָם - עֲדַיִן הוּא הַעְתָּקָה, כִּי אֵין הַכַּוָּנָה בָזֶה גִלּוּי הַזְּרוֹעַ, אֶלָּא - פִּרְסוּם הַכֹּחַ, והֲרֵי זוֹ הַעְתָּקָה עַל גַּבֵּי הַעְתָּקָה.
נחלת הכלל · Jerusalem, 1949

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך ספר המליצה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.