ספר ההגיון · פרק ו׳, ד׳

ד הַבִּלְתִּי מְדֻקְדֶּקֶת הִיא כְּלָל אֵיזֶה מִקְרִים מְיֻחָדִים לְאֵיזֶה נִמְצָא שֶׁנְּצַיְּרֵהוּ בָהֶם, כְּשֶׁאֵין צוּרָתוֹ הָעַצְמִית נוֹדַעַת. דֶּרֶךְ מָשָׁל שֶׁנֹּאמַר: הַכֶּלֶב הוּא שֶׁיֵּשׁ לוֹ כֹּחַ הַנִּבּוּחַ, וְאֵין זֶה עִקַּר עִנְיָנוֹ שֶׁל הַכֶּלֶב. כְּלָלֵי הַצּוּרָה: 1 הַצוּרָה נִכְבֶּדֶת תָּמִיד מֵהַחֹמֶר. פֵּרוּשׁוֹ, כִּי בָהּ תָּלוּי כָּל אֲמִתַּת עִנְיַן הַנִּמְצָא, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּחֹמֶר. 2 הַצּוּרָה הָעַצְמִית אֵינָהּ מֻשֶּׂגֶת מֵהַחוּשׁ. 3 פְּעֻלּוֹת הַנִּמְצָא תְּלוּיוֹת בַּצּורָה שֶׁלּוֹ.