ספר ההגיון · פרק ו׳, ב׳

ב הַחֹמֶר הוּא מַה שֶּׁמִּמֶּנּוּ נַעֲשָׂה הַמְסֻבָּב, וְיִתְחַלֵּק לְרָחוֹק וְקָרוֹב. הַרָחוֹק הוּא - מַה שֶׁמִמֶּנּוּ נַעֲשָׂה הַמְסֻבָּב בְּחֶבְרַת חֹמֶר אַחֵר קָרוֹב מִמֶּנּוּ; הַקָּרוֹב - אוֹתוֹ שֶׁמִּמֶּנּוּ נַעֲשָׂה הַמְסֻבָּב בְּלֹא חֹמֶר בָּאֶמְצַע. מָשָׁל: הַחֹמֶר הָרָחוֹק בָּאָדָם - הֶעָפָר, כִּי לֹא מֵעָפָר מִיָּד נוֹצָר הַוָּלָד, אֶלָּא שֶׁרֵאשִׁית עִנְיָנוֹ הוּא עָפָר, אַךְ חֹמֶר הַקָּרוֹב הוּא בָּשָׂר וָדָם וּשְׁאָר הַרְכָּבוֹתָיו. כְּלָלֵי הַחֹמֶר: הַחֹמֶר קוֹדֵם לַצּוּרָה בַּטֶּבַע. פֵּרוּשֹוֹ, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְצוּרָה לִמָּצֵא אֶלָּא בַחֹמֶר.