י הַשֵּׁמוֹת לְפִי הָעִנְיָנִים הַנִּרְמָזִים בָּם יִתְחַלְּקוּ לִשְׁנַיִם, לְדִבּוּרִיִּים וְלִמּוּדִיִּים. הַדִּבּוֹרִיִּים הֵם הַמְּשַׁמְּשִׁים לַדִּבּוּר, לְהַזְכִּיר בָּם הַמְּדַבֵּר מַה שֶּׁבְּמַחֲשַׁבְתּוֹ מִן הָעִנְיָנִים הַנִּמְצָאִים; הַלִּמוּדִיִּים הֵם הַמְיֻחָדִים לַחָכְמוֹת אוֹ לַמְּלָאכוֹת שֶׁעַל יְדֵיהֶם מַגִּיעִים לְתַכְלִית הַמְכֻוָּן בַּחָכְמוֹת אוֹ מְלָאכוֹת הָהֵם, וְהִם כ"ב מִינִים, כְּמִינֵי הַחָכְמוֹת וְהַמְּלָאכוֹת.
ספר ההגיון · פרק ד׳, י׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Jerusalem, 1948
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך ספר ההגיון, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.
