ספר ההגיון · פרק ד׳, ט׳

ט הַמּוּדָע הוּא שֵׁם נֶאֱמָר עַל רַבִּים בְּשָׁוֶה וּבְיִחוּד עַל אֶחָד, לִהְיוֹת הָעִנְיָן הַהוּא חָזָק בּוֹ מֵהָאֲחֵרִים. וְהַדָּבָר מוּדָע לַכֹּל, שֶׁהַכַּוָּנָה בַּשֵּׁם הַהוּא עַל עִנְיָן הַפְּרָטִי הַהוּא. דֶּרֶךְ מָשָׁל: הַגִּבּוֹר סְתָם יֵאָמֵר עַל שִׁמְשׁוֹן, אַף עַל פִּי שֶׁשֵּׁם זֶה שַׁיָּךְ לְכָל גִּבּוֹר, לְפִי שֶׁהִפְלִיג בַּגְּבוּרָה; מְשׁוֹרֵר נֶאֱמַר עַל דָּוִד, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ מְשׁוֹרְרִים רַבִּים, לְפִי שֶׁהִפְלִיג בַּשִּׁיר.