אגרות צפון · פרק ה׳, ז׳

הדרך המוביל אל ההנאה הכביד עליו ("בזעת אפיך תאכל לחם") לבל יוסיף לרוות את תאוותיו הבהמיות ולמען השפיל את גאותו; ולהשיב את האדם אל ה' בלבו ובפעולותיו, בדעתו כי גבול וקצב לכחו ויכלתו, וכי אחרת היא תעודתו, וגדלו ממעל להדברים, היכולים להיות נתונים לו או להלקח ממנו. - ככה מתחנך כל אחד מאתנו עוד גם עתה. על ידי מנת גורלנו, נלמוד לדעת, כי יחנכנו ה' כאב רחמן. תם וישר יבוא כל אחד מאתנו בעולם העובר, ראוי ומוכשר לעלות למדרגה גבוהה מעל גבוהה בגודל האדם; כי נולדת בשעה כזאת, במקום כזה ותחת מסבות כאלה וכאלה, מהורים ובחברת אחים כהמה, עם מדת כחות הרוח והגוף ואמצעים חיצוניים, כי תמצא לך מורים, מכירים ואוהבים כאלה, עליך לצייר ברעיונך דמיון נשגב, כי זה הוא גם לך "העדן" אשר שמך ה' בו. - אבל השמר לך, פן ירום לבבך ותשכח צור ילדך ותדבק באלה בתור טוב נצחי, אשר הנמו באמת רק אמצעים עוברים; ואם ככה עשית - צרות רבות ורעות ישיגוך בחייך, אשר הבאת לך לבדך, והנה תכרינה לך אזן לשמוע, כי הכל כאשר לכל: הורים, אחים ואחיות, אוהבים ומכירים, כסף ורכוש, גוף ורוח, נתנו לך רק מה' - שאתה ושלך שלו! - ועליך לשוות לנגד עיניך תמיד, כי כל הטוב הזה, המה אמצעים שאולים בידך למלאות רצון ה'. ---