אגרות צפון · פרק ה׳, ח׳

אבל החופש יעמוד לשטן נגד פעולת "החנוך; בעבודה תמצא הגאוה קן לה "ושלי" יקרא האדם להאדמה אשר יזבול, יחרוש ויזרע אותה: בזעת אפו (קין); הדאגה היתרה בצרכי; הגויה, אשר תקח לה את רובי עתותי החיים, היא תרים לכל לראש את הנפש הבהמית באדם האדם יראה בעצמו רק את התשוקה הבהמית לבדה, וישתמש עם רוחו בתור אמצעי להשביע ולרוות את כל חפציה בו. - האנושית באדם תרד ותפול (בדמיון הנפלים)! הדבר אשר היה יכול להעלות עוד הפעם את בן האדם אל מעלתו, הלא הוא דעת אלקים, כי הוא אדון יחיד ומיוחד ואב, וכל הנמצאים המה ברואים ועבדי ה', ומזה להתבונן על עצמו כי גם הוא עבד ובן, ההכרה הזאת זה כבר הועמה בלבב האדם, יען וביען האדם, כאשר יחדול מחשוב עצמו לעמוד חזק בתבל ארצו ולסוכנה, כל עוד, אשר מגמתו להשתמש עם הכל ונגד הכל רק למלאות רצון עצמו ולבלי למלאות רצון ה' ויחדל מהיות עוד עבד ה', או אז, במהרה יחל להביט על כל אחד מהיצורים והכחות המקיפים אותו כי לא עבדי ה' המה עוד, רק דברים עצמים וכחות נכנעים תחת האדם וסרים למשמעתו למלאות רק שפקו ולהגדיל רכושו והנאתו, באמרו, כי רק כחו ועוצם ידו עשה לו את החיל הזה. הוא לא ישים עין עוד על חוק ה' הכללי, אשר אותו יעבדו כל היצורים, ולנגד עיניו כשכר נבלים יתפוצץ העולם לאלילים רבים, לפי מכסת הכחות הפועלים אשר יראה; לפי דעתו, לא תזרח לו השמש, לא ירעם בגלגל, לא יאיר לו הברק, לא תכסה האדמה מכסה דשא, לא יסער לו הסער, לא ידבקו ויתחברו יחד כהות הנמצאים ולא יולידו בדמותם, בגלל כי מוכרחים לעשות כזאת - רק יען כי כה יחפצו! - יען כי מלבו כליל חלף החוק ואיננו, - והוא, בהיות אדיר חפצו והשתדלותו רק לרכוש ולהנות, יתהפך מן הוא והלאה לעבד הנמצאים, אשר מידם יקבל את ברכת הקנין וההנאה, יכרע ברך אל היצורים (אנוש), המשפיעים לו אך הטוב בעיניו, עד כי בדעתו את עוז ותעצומות חשקו ונטיות לבבו יכבד גם אותם כבני אלים, - ויען כי בהשקפתו זאת יתבונן על כל היצורים מסביב לו, כי אינם עוד עבדים לתכלית חוק כללי בתבל, רק לכחות העומדים ברשות עצמם, אשר מידם לו השלטון, הקנין וההנאה; הוא מצא לו עד מהרה כי בקשות השלטון וההנאה אינן עוד נטיות בהמיות העומדות מתחת למדרגת האדם, רק אלקיות הנה, בתור תכלית האדם ומטרתו בחיים. - לו נחם על הרעה, לו שב אל על, כי אז דעת ה' היחיד יכול להרימהו שנית אל מעלת האדם ושלמות תעודתו, אך רוב האלילים הביאו את האדם לידי אבדן מציאותו, ויכרו קבר לאנושיותו, מבלי יוסיף קום עוד. הדור ההוא היה דור, אשר משחתו בו מום בו לא ירצה עוד, כליון חרוץ היה חלקו בחיים להשמידו מתחת שמי ה'. אך ראש בית אב אחד, אשר התהלך את האלהים האל היחיד, למד גם פעל צדק ויכניע בקרבו את התכונה הבהמית וימשול עליה; הוא מצא חן בעיני ה', הוא ומשפחתו נצלו, למען הקים מחדש זרע להאדם והאנושית בכללה. - נח. -