אגרות צפון · פרק י״ז, ט׳

ישקיפו על חוקי היהדות שטעמם ונמוקם בלתי נודע להם, כי המה רק נגעי בני אדם, חובות היהדות, אשר מלחמה להם עם צרכי החושים, הקבה ונטית הלב, עם בקשת התענוגים ונעימות החיים; - ואיככה לא ינוצחו במלחמה כזאת, בעוד רק הרוח יעצור כח לגבר חילים ולנצח את התשוקות השפלות האלה - והרוח איננו! ההכרה הפנימית להשיג את היהדות על פי מנת גורלה ותורתה ולפיהן גם האהבה אליהן, תחסר - שקול הדעת נגד תאוות פנימיות וחיצוניות ולסור למשמעת רוחנו הפנימי הוא מטרתנו ואשרנו. - שוה נא את זאת עם השתדלות התקונים אשר בימינו אלה! אל תקצוף ואל תפגע אדם! כבד את כלם!- יען, כלם כאחד ירגישו את המחסור האחד, הכל יחפצו את הטוב כפי אשר יבינו אותו; הכל יחשבו להגדיל את אשר אחיהם. - ואם לא יכירו את הטוב באמת, אם בחפצם לבקש את האמת תעו מני דרך על פי רוב, לא הם אשמים בזה, - כל זמן העכר אתם יחד ישא את עונם, לכן, - כבד את כונתם הרצויה, אך עליך להתאבל, גם בכה תבכה, כאשר תביא בכור המבחן את ההשתדלות הזאת. - הזה הוא התקון הדרוש לנו, לקחת את נקודת ההשקפה מחוץ להיהדות במושגים לקוחים ממקום אחר, ע"ד תעודת האדם או שווי הזכיות, ולפיהם יכרתו מהיהדות כל חלקה טובה ויכאיבוה? הזה הוא התקון נבחרהו, לעמוד בתוך יהדות, בתוך יהדות בלתי מובנה ומושגה ולהעמיד על הנס רק חזיון אחד חיצוני מחלק היהדות שלא יבינוהו את "עבודת האלהים" ויערכוה לפי צרכי הזמן והטעם החדש? להסיר מהדת את הבלתי מובן להם, ולאחוז בחזקה גם כן בדבר בלתי מובן, אשר כמעט אין לו יסוד ברוח היהדות?! - והנה על דבר בתי הספר! הלא הם מחזיקי הברכה והתקוה לימים הבאים! המה נוסדו רק בתור בתי ספר לפי רוח הזמן, למצוא על ידם לימים יבואו: