אגרות צפון · פרק ט״ז, י״ב

- במו פי אברך את שווי הזכיות (עמאנציפאציאן). - בראותי את הלחץ והדחק, אשר יציקו לישראל מרבה להכיל ומעתיקים את ישראל מגבול החיים והלאה, את רוחו ידכאו, לבל יוכל להגביה מעלה בכמה מעלות טובות, יגבילו את חופש ההתפתחות של תכונת רוחו העדינה, ומפני החזקת קיום עצמותם, נאלצו אחדים מבני ישראל לעשות מעשים כאלה, אשר יהודים נאמנים ברוח היהדות לא יעשו כזאת אף בהיותם אנוסים מפני הכרח, ואלה האנשים המעטים יבאישו את ריח ישראל ושם כבודו, אך לא יוכלו לעמוד בנסיון, ויעשו מעשים אשר לא יעשו. - הנני מברך את שווי הזכיות - בראותי, כי בעת הנוכחית אשר עוד לא יעמוד נגדה לשטן כל יסוד רוחני אף בדמיון יסודו כמו מלפנים, ורק תאות הבצע והקנין ולב רע המשפילים כבוד האדם, רק המה עוד יתקוממו נגדה, וכי אמנם בשווי הזכיות נראה יקרת הצדק, משפט כל אדם להיות נחשב לאיש בין אנשים ושלטון ההשקפה, כי התבל לה' היא וכי כל אשר ישא עליו צלם אלהים הנהו בן אל חי ועליו להיות כאח לכל האדם אשר בארץ - וכי משפט צדק הזה, והמחשבה הטובה הזאת, ידרשו בלי אונס, רק בכח אמיתתם הפנימית לבד, להביא קרבן על מזבחם את התאוות הנמבזות של הבצע והאהבה העצמותית - בשמחה אחדה את פני המקום ההוא, אשר שמה יביאו קרבנות כאלה. אשורנו כברק השחר של התעוררות האנשים להחזיק במעוז האנושית - היא המדרגה הראשונה המובילה אל הכרת ה', כי הוא אדון כל ואב, וכי כל האנשים בני אל חי, ואם כן אחים המה, והארץ נתנה מה' לכל האנשים ביחד להיות סוכנים עליה כרצון ה' - אבל בעד ישראל - אברך את שווי הזכיות רק באופן כזה, אם בראש וראשון יתעורר בקרב ישראל בעת ההיא הרוח הנאמן ההוא, אשר מבלי התלות בשווי הזכיות או אי-שווי הזכיות, לפעול ולעבוד אך טוב למען הגיע לתעודת ישראל הנכונה, לנטוע ברוחם את תכונת רוח ישראל הנעלה ולכונן וליכוד את החיים רק בכח רוח כזה. - אברך את העמאנציפאציאן רק אז, אם ישראל יקבל את שווי הזכיות לא בתור תכלית תעודתו, רק לפרק ולנסיון חדש לתעודתו, נסיון כבד יותר מימי עוני ושנות ראה רעה - אך נפשי עלי תאבל - אם ישראל לא יכיר את עצמו היטב, אם נסע יתרו בו ורוחו אבד חין ערכו, עד כי יצהיל לעומת שווי הזכיות ויחשבם, כי המה סוף וקץ גלותו ולתכלית גבוה מעל גבוה במנת גורלו ותולדתו, כהרחבת החיים ודרך סלולה להשגת הקנין והנאה שיכבדו אותם בתור בני אלים, בעוד לא יבין את רוח התורה ומטרתה, מבלי הוציא לו מהגלות לקח טוב, נפשי עלי תאבל, אם ישראל כה התנכר בדעת עצמותו, עד כי נכון הוא בעד הגעתו אל שווי הזכיות ועמו אל החפש מכל צרה, עוני ולחץ חטאת לאומים, לרכוש לו ביחוד כל קנין והנאה, עד כי לא ייקר לו כל מחיר, ונכון הוא לנתח כל נתח טוב מהתורה ולתת כפרם את נפש חיינו. - עלינו להיות יהודים במלוא מובן המלה, ורוח התורה תמלא לבנו להכירה כמקור חיינו;!- אז גם רוח היהדות תקבל באהבה את פני שווי הזכיות, בחשבו אותו לדרך ישרה וסלולה למלאות על פיה חובתו ותעודתו השומות עליו, להוציא לפועל את תכנית החיים בעצם תומם. -