אגרות צפון · פרק י״ג, ג׳

להשמר מאלקיות הקנין ובכל זאת לבלי התרחק ממנו ולהשתמש בו בהשכל ודעת: ע"י לולב וסוכה וביחס אל ארץ ישראל, על ידי "מעשרות"; - ובאחרונה, בחינת החיים על פי הרעיון: אלהים ומלך שופט ואב; והידיעה וההכרה, כי נאבד זכות המציאות והחיים, אם לא נמלא את תעודת חיינו במלואה, גם לפנות אל על בתשובה שלמה להיטיב דרכנו לימים הבאים: על ידי ר"ח ר"ה שופר ויום הכפורים א). כל אלה יחד יביעו רעיונות, אבל נשתמר לבלי לפוצץ את הרעיון במלה; רק לאחדם כמו הרעיון בעצמו, שעליו להוליד החלטת הדעת, לכן רשומו יהיה נכר בנפש ג"כ באחדות ע"י פעולה לשם אות, על ידי זה גם מאמר המכלכל איזה רעיון, האוצר בקרבו החלטה מתפעלת מאחדות כללית אפשר הוא להשמע ביותר, גם מובן הנהו בנקל אף מחוץ להיהדות.- כל פעולה ומעשה פרטי בחלק הנקרא בשם עדות: כתב, מלה ודבור; זכרון הוא לנפש או מאמר במחשבה תחלה ע"י שפת הפעולה הנכבדה הזאת, עד הדבר היותר קטן שנהיה שחוק לרבים: את שלא נאכל ביצה שנולדה ביו"ט ושבת, כל אלה מאמר העדות, והזהירות היתרה בדברים הנראים כי קטנים המה, לא יחשבו לדברים טפלים, חסרי טעם ומעוררים צחוק גם בעיני אלה אשר לצון חמדו להם, בלתי גרועה מהזהירות היתרה לברוא לנו ניב שפתים ברור מללו ולהדר אחרי כתב טוב ויפה.-קח לך למשל בראש וראשון את יום השבת עם "המלאכות האסורות בו".