נצח ישראל · פרק מ״ב, י׳

ויש מין עופות שהם באכזריות, כמו העורב. ויש בחסידות, כמו החסידה שעושה חסידות עם חברותיה. ויש ברחמים, כמו עוף שנקרא "רחם", ולפיכך נקרא "רחם" על שם הרחמים. ולא פירשו חכמים שמרחם על חבירו, שלא נקרא רק רחום בשורק, והוא פעול. ולא נקרא רחם החי"ת בצירי, שמשמע על אחרים, אבל רחום, החי"ת בשורק, אינו משמע רק הרחמנות בעצמו, והוא מורה על הרחמנות שבא לעולם. ולפיכך אמרו כיון שבא הרחם - בא רחמים לעולם. והיינו כמו שמפרש, 'דיתיב אמידי ועבד שרקרק'. דוקא 'שרק' 'שרק', מפני כי אותיות 'שרק' מחוברים וקשורים יחדיו - ק.ר.ש., וכן הם כתיבת 'קשר'. וזה מורה על רחמנות, כי כל רחמנות כאשר לבו קשורה בו, ולכך כתיב (תהלים קג, יג) "כרחם אב על בנים", מפני שנפשו קשורה בו, כדכתיב (בראשית מד, ל) "ונפשו קשורה בנפשו". ודוקא אלו ג' אותיות אחרונות, ולא ראשונות, כי אין זה קשר (כי) אם בתחלה הם קשורים*, ואחר כן מתפרדים, רק כאשר נשאר הקשר. ולא היה בהם התי"ו, כי לעולם אותו שהוא אחרון הוא לעצמו, בעבור שהוא בסוף, והסוף הוא נבדל מהכל, באשר הוא סוף, ואינו מקובץ עם האחרים. ודבר זה ידוע.