והאותיות הם למפרע, כי זה ענין הליכתם לאחדות ולקבוץ. כי אם היה 'קרש', הנה בענין זה הקו"ף פונה אל השי"ן, אבל אין השי"ן פונה אל הקו"ף, וזה אינו קשור וחבור יחד. רק אם הקו"ף מתחבר אל השי"ן, והשי"ן מתחבר אל הקו"ף. והנה באותיות 'שרק', השי"ן הולך אחר הקו"ף, ובאלפא ביתא הקו"ף הולך אחר השי"ן, ובשביל זה יש כאן חבור שי"ן בקו"ף, וחבור קו"ף בשי"ן, וזהו חבור וקשור גמור. ועוד יתבאר בסמוך ענין זה כי 'שרק' הוא חבור דוקא.
נצח ישראל · פרק מ״ב, י״א
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Netzach Yisrael, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 1997
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך נצח ישראל, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.