סייג כה שיתן נגד עיניו בהשתדלות הצדיקים בהשלמת קיום כל המצות ומשם יבין בעין שכלו כמה נתגדל העונש מהמתבטל עצמו מלקיימם שהרי הצדיקים שהם מלאים מצות כרמון עושים בכל מאמצי כחם להשלמת כולם ומה יענה מי שאין בידו כלום והוא מלא עונות כאומרם ז"ל (בפ"א דסוטה די"ד ע"א) כשהפציר מרע"ה ליכנס לארץ וכי לאכול מפריה ולשבוע מטובה אתה צריך אלא לקיום המצות הרי אני נחשב כאלו קיימת אותם וקשה עם זה למאמר חז"ל במסכת פסחים דקי"ט ע"ב כשנותנים למשה לברך אומר איני מברך לפי שלא נכנסתי לארץ שהרי חשב לו הקב"ה כאלו נכנס וא"כ איך אומר לפי שלא נכנסתי לארץ אמנם יראה לפרש במאמר חז"ל במקום אחר שאם היה מרע"ה נכנס לארץ לא היה שולט צר ואויב בשערי ירושלים ולא היו הולכים ישראל בגלות לפי שהיה בונה המקדש ולא היה שולט האויב במעשה ידיו כשם שלא שלט בשערים שהיו מעשה ידיו של דוד הע"ה דכתיב טבעו בארץ שעריה ולכן מפאת זה משיב איני ראוי לברך לפי שלא נכנסתי לארץ הן אמת שמפאת עצמי נחשב לי הקב"ה כאלו נכנסתי וקיימתי המצות התלויות בה אמנם מצד מה שנוגע לתועלתם של ישראל נחשב באמת שלא נכנסתי שהרי נחרב הבית וגלו מה שלא היה כן אם הייתי נכנס ונכון:
מדרש האתמרי · פרק ט׳, מ״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מדרש האתמרי, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.