סייג כ"ד שיתן האדם נגד עיניו שלא לעצמו לבד גורם רעה עם העבירה שעושה אלא גם שהנמשכים אחריו בניו ובני בניו כדכתיב פוקד עון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים וכיון דאתא לידן נקשה מה שהקשה רבינו בחיי ז"ל שמכאן משמע שהעונות נפקדים עד דור רביעי ולא עוד מה שאין כן שכר המצות שהוא לדור דורים דכתיב ועושה חסד לאלפים לאוהביו ושומרי מצותיו משום דמרובה מדה טובה ממדת פורענות. וקשהדלמה עון העגל נפקד בכל דור שנאמר וביום פקדי כו' שמאחר שהוא מדת פורענות היה לו לפוקדו עד דור רביעי בלבד וי"ל שאני ע"ז דחמירא ומה שאמר פוקד עון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים מדבר בשאר עבירות עי"ל שהכתוב מדבר בעון דיחיד שכל מי שחוטא פוקד הקב"ה עונו על בנים עד דור רביעי ועון העגל היה עון דרבים:
מדרש האתמרי · פרק ט׳, מ״ו
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מדרש האתמרי, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.