סייג כ"ג שירגיל להיות אהוב ורע לכל עושה מצוה ושיחבב להם עד תכלית החיבוב וזה מביאו שגם הוא ירגיל לעשותם ובפרט בראות השכר הנמשך לו מהמצוה הזאת כאומרם ז"ל במסכת שבת פ' במה מדליקין דכ"ג ע"ב אמר רבא מאן דרחים רבנן הוו ליה בנין רבנן דמוקיר רבנן הוו ליה חתנוותא רבנן דדחיל מרבנן הוא גופיה הוי צורבא מרבנן וצריך להבין דמה טעם מאן דרחים רבנן הוי ליה בנין רבנן ודמוקיר רבנן הוה ליה חתנוותא רבנן ולא להפך אמנם נראה דמאן דרחים לרבנן יש לו שנים דרחים להם וכיון דרחים להם ממילא נפקא דמוקיר להם ונמצא שיש בידו שנים ולכן נותן לו שכר הרבה שבניו יהיו חכמים אמנם מאן דמוקיר רבנן אין שום הוכחה דרחים להם שאפשר שמה שמוקיר להם הוא מסיבת יראה שירא מהם שלא יענשוהו לו ולכן הקב"ה החוקר לבות נותן לו שכר בעבור שמוקיר להם שמיהו מצוה הוא עושה אמנם אינו שכר כ"כ גדול ונותן לו חתנוותא רבנן ולא כשכר מאן דרחים להם שיש להם שכר גדול שנותן לו בנים רבנן שהם יוצאים מחלצותיו:
מדרש האתמרי · פרק ט׳, מ״ד
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מדרש האתמרי, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.