מדרש האתמרי · פרק ט׳, מ׳

ובזה שאמרנו מתיישב קושיא בדברי חז"ל שאמרו (בר"ה דל"ב ע"ב) דאמרו מלה"ש לפני הקב"ה מפני מה אין אומרים לפניך שירה בר"ה וביה"כ אמר להם אפשר מלך יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים לפני כו' דקשה שהרי אמרו במדרש והביאו הטור ז"ל סי תקפ"א מכבסים ומסתפרים בערב ראש השנה משום שאנו בטוחים שיגזור עלינו חיים שהרי היה מן הראוי שלא לעשות כן משום דספרי חיים ומתים פתוחים לפניו ואם משום שאנו בטוחים גם מטעם זה היה ראוי לומר שירה וא"ת בשלמא מכבסים ומסתפרים הוא דבר הנוגע לנו ולכך אנו מתכבסים ומסתפרים אבל השירה שהוא דבר הנוגע לו יתברך אינו רוצה אדרבה איפכא מסתברא אם בדבר הנוגע לנו אנו בטוחים שיעשה עמנו חסד להלל ולזמר ולגדל שמו שהוא מצוה שאני עושה בזה עאכ"ו שהיה ראוי אומרו. אמנם התשובה בזה הוא אשר דברנו שהקב"ה מצטער על הרע הנגזר על הרשע כי לא יחפוץ במות המת וגוזר עליו מסיבת מדת הדין המחייב עליו ולכן הקב"ה שגלוי לפניו מי הוא הנגזר לחיים ומי הוא הנגזר למיתה אינו רוצה שיאמרו לפניו שירה בהיות עת שעומד וגוזר מיתה לבריותיו והוא נגד רצונו כמו שפירשנו בפסוק שאול ואבדון נגד ה'. אבל האדם שאינו יודע אם נגזר למיתה שכל אחד אומר על עצמו בעבור חסדיו הקב"ה יכתוב לי לחיים וכן כל אחד ואחד חישב כן ולכן מתכבסים ומסתפרים ואנו בטוחים בהקב"ה שימלא מחשבותינו ולעולם שאם היה ידוע לאדם מי נגזר למיתה לא היו ראויים לעשות כן אפי' אותם היודעים שנכתבים לחיים משום צער חבירו הנגזר למיתה וכל שכן הנגזר למיתה שלא היה ראוי לכבס ולספר אמנם עכשיו שכלם חושבים שיכתבו לחיים שאין הדבר גלוי לפניהם אנו בטוחים על הקב"ה שיקיים מחשבתינו אבל מה שאין אומרים לפניו שירה משום דידוע שמלכותא דארעא כמלכות' דרקיעא ובמלכותא דארעא מצינו כשהמלך הוא בצער אינו רוצה שיזמרו וישוררו לפניו כדכתיב גבי דריוש המלך כשהשליך לדניאל לגוב אריותא והיה בצער אז באותה הלילה לא רצה שישוררו לפניו דכתיב ובת טות ודחון לא הנעל קדמוהי גם כן במלכותא דרקיעא כיון שהקב"ה מצטער על שגוזר מיתה אינו רוצה שיאמרו לפניו שירה: