סייג ך ילמוד האדם לפרוש מהעבירות ממה שרואה שאפילו הרשע עצמו כשעושה איזה רעה גדולה יודע ומודה שהוא דבר רע אמנם עושה אותו מצד רגילותו לעשות רע באופן שהרשע עצמו יכיר הרע שהוא דבר זר לעשותו וזהו כונת שהע"ה באומרו (שם סימן ו') שש הנה שנא ה' ושבע תועבת נפשו כלו' שש העבירות שמפ' ואזיל שנא ה' והשביעית כל כך היא גדולה ורעה שהיא תועבת נפשו של רשע שאפילו הרשע שונא אותה ומודה שהוא דבר רע אלא שעושה אותה מסיבת רגילותו כאדם שהרגיל לאכול סם המות שאע"פ שמודה שהוא סם המות אינו יכול להעמיד עצמו אם אינו אוכלו כן אע"פ שהעבירה השביעית שהיא משלח מדנים בין אחים בלשונו הרע מודה הוא בעצמו שהוא דבר רע אלא הרגילות גורם לו לעשותה:
מדרש האתמרי · פרק ט׳, ל״ו
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מדרש האתמרי, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.