אמר עוד עינים רמות לשון שקר וידים שופכות דם נקי יובן עם מה שכ' בספר הנהגות מחכמת הפרצוף שאדם המדבר עם חבירו ולהאמת דבריו מרים עיניו לשמים בלי שום הכרח שמכריח לו חברו בודאי הגמור שאין בפיהו נכונה דכיון שיודע בעצמו שכל דבריו שקר ודבר כזב כדי להעמידם תולה עיניו לשמים על כל דבור כאדם שמורה חסידותו גם ידוע שכל הרגיל להרים ידו לחבירו הוא קרוב להיות שופך דמים וזהו מה שרומז כאן עינים רמות לשון שקר כלומר אם כשמדבר מרים עיניו כדפרישית בודאי שהוא לשון שקר וידים שופכות דם נקי כלומר ואם זה הסימן הוה בידים שמרים אותם בכל עת להכות בודאי שהן שופכות דם נקי ואמר וידים שמושך עצמו ואחר עמו ה סייג א"ך שיתן האדם נגד עיניו חמלתו של הקב"ה שמצטער כ"י ביצירתו של אדם ודואג כשהוא רשע בעבור העונש העתיד לבא עליו בעבור חטאיו מסיבת מדת הדין המחייב לו:
מדרש האתמרי · פרק ט׳, ל״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מדרש האתמרי, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.