אמנם הכונה בהיות אמת שעיקר הקיץ הוא מחה"ש ואילך שאז הוא זמן התחלת הפירות וכמ"ש רז"ל. וזמן הקציר הוא קודם שבועות כמ"ש רז"ל על פסוק וילך ראובן בימי קציר חטים וימצא דודאים בשדה ודרשו ז"ל שענין הדודאים שנתנה לאה לרחל היה בליל שבועות לזה אמר אגר בקיץ בן משכיל כלומר כשאגר המשכיל הפירות שהם בקיץ זמן הרבה אחר השבועות עדיין הבן מביש נרדם בקציר מחמת העצלות ועדיין לא קצר החטים והמשכיל כבר אסף אפילו הפירות שהן בסוף הקיץ והבן המביש עדייץ נרדם בקציר ונמצא שגרמה לו העצלות שכשבא לאסוף הפירות אינו מוצא כלום לפי שכבר עברה זמנו ונפלו מן האילן ונרקבו או יבשו או נאבדו או אכלו אותם כל עוברי דרך הרי כמה איבוד גורם העצלות ומשם יראה האדם בכמה וכמה גורם בענין הנוגע למקום משום ששם היצר תקיף יותר ודוק:
מדרש האתמרי · פרק ט׳, ל״ה
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מדרש האתמרי, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.