סייג י"ד שיבין שהעונות גורמים קיצור ימיו ונמצא שאם חוטא מאבד עצמו בידים לפי שכיון שחוטא הקב"ה מקצר ימיו ומוסיפן על הצדיקים שהגיע זמנם ליפטר מן העולם. וזהו כונת פסוק (משלי י"ג) אור צדיקים ישמח ונר רשעים ידעך דקשה דהיל"ל יאיר שהוא הפך ידעך האמור גבי רשעים. אמנם הוא אשר דברנו שהקב"ה מקצר ימיו של רשע ומוסיפן על הצדיק גם ידוע שהתורה נקראת אור שנאמר כי נר מצוה ותורה אור וכשהצדיק לומד לשמה התורה משמחת עמו לזה אמר אור צדיקים ישמח כלומר כשאור צדיקים שהיא התורה לשמה שלומד בה לשמה אזי ונר רשעים ידעך הקב"ה מכבה נרו של רשע ומקצר ימיו כדי להוסיפן על הצדיק כדפרישית:
מדרש האתמרי · פרק ט׳, כ״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מדרש האתמרי, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.