מדרש האתמרי · פרק ט׳, כ״ג

והנה לרמוז לזה דבר שלמה הע"ה בלשון היולי ולרמוז השני הצדדים הללו אמר יראת ה' ראשית דעת חכמה ומוסר אוילים בזו כלומר החכמה והמוסר האוילים בזו להם וגם משמע מלשון הזה שהכונה לומר שהחכמה והמוסר לאוילים בזו באופן שמשפט הלשון הוא שכיון שהחכמה והמוסר האוילים מבזים כן החכמה והמוסר מבזה להם ודוק. סייג יא שיתן נגד עיניו החסד שעשה הקב"ה עם האדם שאע"פ שהוא מחומר עכור המשילו על כל מעשה ידיו ובזכור כל זה לא יבא להכעיסו. וזהו מאמר המשורר דוד הע"ה מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו ותחסרהו מעט מאלהים וכבוד והדר תעטרהו תמשילהו במעשה ידיך כל שתה תחת רגליו שהכונה שמלאכי השרת השפילו לאדם לפני המקום במדרגה היותר שפלה אמרו מה אדם כי תזכרנו תמשילהו אותו למה שהוא דבר גרוע מעפר ואמר כאומרם ז"ל (בחולין פ"ו דפ"ט) שיותר השפילו לו עצמן משה ואהרן מאברהם אבינו ע"ה שאברהם אבינו אמר ואנכי עפר ואפר שעפר ואפר יש בהם איזה ממשות מה שאין כן מלת מה שאמרו משה ואהרן ונחנו מה וכונתם לומר מאחר שהאדם הוא במדרגת מה אין ראוי כי תזכרנו ותפקדנו ואמר דהע"ה ואתה אדון הברואים ותחסרהו לאדם במדרגה יותר מעוטה מאלהים שהם המלאכים על שבראת אותו מחומר עכור בהיות לאל ידך לעשותו מדבר יקר ונעים ובהיות לאל ידך לעשותו כן ולא עשית נמצא שאתה חסרתו ומיעטתו לאדם יותר מהמלאכים וזהו אומרו ותחסרהו מעט מאלהים ועם כל זה החסד שעשית עמהם היה שעם כלזה שהוא אינו יקר המעלה אעפ"כ וכבוד והדר תעטרהו תמשילהו במעשה ידך כל שתה תחת רגליו כו':