מדרש האתמרי · פרק ח׳, ב׳

מסכת קידושין דפ"א ר' חייא בר אשי הוה רגיל כל עידן דהוה נפל על אפיה הוה אמר הרחמן יצילני מיצה"ר כו' עד דהוה קא שגירא דביתהו תנורא סליק והוה יתיב בגוה כו' עכ"ל. והנה אמת נכון הדבר עשה החסד הזה הקב"ה עם האדם לתת לפניו ב' דרכים להיות בחירי במעשיו להלוך במקום שלבו חפץ ובזה הכופה את יצרו ובוחר בדרך הטוב הנה שכרו אתו ומה גם למי שיצרו תקיף לו יותר משום שיש בטבע האדם מי שתקיף לו יצרו יותר מחבירו והוא מסיבת יסודתו שהכל הולך אל מקומו ואם תזרוק אבן לים אע"פ שיהיה דקה מן הדקה יורד מטה וההפך אם תשליך עץ אע"פ שיהיה כבד משאו עולה למעלה והטעם לפי שכל הדברים נכללים מארבעה יסודות אש ורוח ומים ועפר ויש דבר שיש בו יותר מזה ולא מזה והנה האבן רוב יסודתו מן העפר ולכן חוזר אל מקומו הראשון דזרוק חוטרא לאוירא אעיקרא קאי והעץ רוב יסודתו מן הרוח ולכן עולה למעלה כטבע האש והרוח שעולין למעלה וכן המדה בבני האדם שיש מהם כבד התנועה בהיות רוב יסודתו מן העפר ונתרבה עליו הליחה השחורה ולכן הוא כבד התנועה ואין יצרו תקיף עליו כ"כ ויש להפך מי שנתרבה ביסוד האש ונתרבה עליו הליחה האדומה הוא כעסן ויצרו תקיף עליו מאד ולכן לאיש כזה שכופה יצרו שכרו הרבה מאד בהיות שציער לו יצרו מאד ולפום צערא אגרא ונמצא שכל זה חסד אל כל היום להיות האדם בחירי כדי ליתן לו שכר שלם ואין גוזרין לפניו רק גבור וחלש עשיר ועני חכם או טפש אמנם צדיק ורשע לא קאמר. ובזה יובן כונת הפ' (במשלי סי' י"ו) כל פעל ה' למענהו וגם רשע ליום רעה דמשמע דגם לרשע פעלו וגזר עליו להיות רשע כדי שיהיה מוכן ליום רעה אלא דהכונה לומר שכל הדברים ברא ה' למענהו כדרך כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו וגם פעלו לרשע אחר שנעשה רשע ליום רעה שהוא גהינם כמו שדרשו רז"ל כו' וגם זהו לכבודו שידעו שיש פטרון בעולם ועוד שכשם שקלוסו עולה מן הצדיקים מג"ע כן עולה מן הרשעים מגיהנם ונמצא שגם לרשע אחר שהוא הרשיע שיש עליו שם רשע פעלו ליום רעה שיהא מוכן לגהינם ולעולם דצדיק ורשע לא קאמר: