אמנם הוא הדבר אשר דברנו שפתוי היצר לאדם שיעשה שיעזוב מה שיש בידו ודאי וילך לבקש הספק וזהו השתי הרעות א' שעזבו אותי ורעה אחרת הוא שאם בעת שעזבוני היה בידם דבר מה לא היה כ"כ אלא שאחר שעזבוני ועזבו את הטוב ואת הודאי אח"כ הלכו לבקש מה לעבוד ונמצא שהם ב' רעות א' שעזבוניואחד שעזבוני בלי יש בידם כלום וז"א כי שתים רעות עשה עמי אחד שאותי עזבו בהיותי מקור מים חיים והלכו אחר הריק ועוד שנית שעדיין לא היה בידם כלום כשעזבוני אלא שהלכו לחצוב בורות ודוק עי"ל ופי' ג"כ קרובי החכם המ' כמהר"ר אברהם אפומאדו נר"ו כי שתים רעות הם א' שעזבוני ואחד שדעו שמה שהיו עוזבין היה דבר טוב ושיעור הכתוב כך הוא כי שתים רעות עשה עמי אחד שעזבו אותי וא' שידעו שמה שעזבו היה מקור מים חיים לחצוב להם בורות נשברים עי"ל השתים רעות הוא אחד שעזבו אותי והשני שחצבו בורות שידעו שהם נשברים כלומר שעכ"ז שכבר ידעו שאין בה ממש. והנה העולה לנו מן המחובר מדרוש זה ומן הקודמים שהבעל תשובה גדול מצדיק גמור ובלבד שיקבל יסורין במיני סגופים לתקן מה שפגם ולקמן בס"ד אציג לך גדרי וסייגי התשובה שצריך השב בתשובה להתנהג:
מדרש האתמרי · פרק ח׳, י״ח
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מדרש האתמרי, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.