ובדרך הלצה נראה שכיון שהיצה"ר נקט הלשון עצמו של יצה"ט וגנב אותו ולא קנאו כי אם בשינוי הוא"ו לזה אמר היצר מיד מים גנובים ימתקו שטועם מהגנבה שעשה כו' ונראה שאמר ימתקו לפי שאין האמת כן ולכן לא אמר מתוקים וכל עצתו הבל וריק מתחילתו ועד סופו וז"ל ולא ידע כי רפאים שם בעמקי שאול קרואיה והנה עצת היצר הוא שאומר לאדם הנח זה מנה שבידך ולך למקום פ' וקח מאתים ומפתה אותו ומניח המנה לילך ליקח המאתים ובדרך ממיתים אותו ונמצא אובד זה וזה וכל כך הוא רוב פתויו שמכניס שטות באדם שמניח מה שבידו ודאי קודם שרואה הדבר שאומר ולכן אמר גבי היצה"ר אשת כסילות הומיה פתות ובל ידעה מה שטבעו להכניס פתויות בלב האדם ובל ידעה מה ועכ"ז הולך אחריו על הספק ומניח הודאי אשר עם זה נבין פ' (בירמיה סי' ב') כי שתים רעות עשה עמי אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בורות בורות נשברי' וגו' קשה שנכנס בשתים ויוצא בא' והיא שעזבו לו ואם כן איך אומר כי שתים רעות עשה עמי:
מדרש האתמרי · פרק ח׳, י״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מדרש האתמרי, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.