או אשפר שרמז באומרו קדש ורחץ הבעל תשובה צריך לטבול עצמו בנהר התשובה ושיבער לבו ממחשבות פגומות כדי שלא יהיה טובל ושרץ בידו ולכן יקדש עצמו ואח"כ יטבול וז"ש קדש ורחץ כלומר וקודם הרחיצה שהיא הטבילה צריך קידוש גדול כדי שלא תהיה טובל ושרץ בידך. ועתה בא לרמוז וללמדך דרך התשובה ועשייתה איך יעשנה כדי להכניע לב האבן והערל אשר בקרבך תנאי הראשון שלא תלך אחר תענוגי העולם הזה אלא חיי צער תחיה ועל הארץ תישן בלי כר וכסת והסר מעליך המלבושים הנאים ומשובחים ביותר לפי שהם הגורמים הגאוה כמ"ש החסיד בעל ראשית חכמה ז"ל וז"א כרפס יחץ נוטריקון של כרפס כר פס מלשון כרים וכסתות וכתונת פסים והוא אשר דברנו שלהכנעת היצה"ר לא ישכב על כרים וכסתות ולא ילבש כלי מילת כתונת הפסים ויחץ כ"ז מעליך ותסירם מנגד עיניך ואמר מגיד רחצה לרמוז מ"ש החסיד בעל ראשית חכמה ז"ל שצריך האדם בעת שטובל מטומאתו שיתודה ויפרש שם חטאיו לפני המקום בעת הרחינה וז"א מגיד רחצה שיגיד עונותיו בעת הרחיצה שהיא הטבילה שרוחץ הטומאה ואחר שתזכה למעלת התשובה שטיהרת עצמך היטב תזכה למעלת התורה להבינה וז"א מוציא מצה כדכתיב כי מוצאי מצא חיים וכתיב מצא אשה מצא טוב ודרשו ז"ל פסוק זה על התורה כו' לפי שקודם התשובה בעוד שהאדם מלוכלך בעבירות יש מסך מבדיל בינו למקום כדכתיב כי עונותיכם היו מבדילים ולכן סותמים ממנו מקורי הדעת והבינה ועיין בבעל ראשית חכמה ז"ל ששם האריך באיזה אופן העונות סותמים מקורי החכמה באופן שעם התשובה זוכה לחכמה וכדי שיתקיים בו מרור כורך צריך לכרוך עצמו במרירות כדרך אדם כי ימות באהל כך היא דרכה של תורה כו' וז"א מרור כורך כרך עצמך במרורים כדי שתוכל להמציאה ואחר עשיית התשובה המעולה כזאת תזכה לאכול בשלחן הצדיקים בג"ע כענין שהראו ענין השלחן לרבי חנינא ב"ד וז"א שולחן עורך הנה עם כח התשובה שולחנך ערוכה בג"ע ותזכה למתנות הגנוזות בצפון כמ"ש בדרושים הקודמים משם הקדמונים שיש היכל בצד צפון אשר גנוז שם אוצרות כדי ליתן מתנות לצדיקים וזהו שרמז בזה צפון ברך ר"ל תזכה לאותן המתנות הצפונות בצפון וברך מלשון קח נא את ברכתי והכונה תקבל מתנות ממה שצפון בצפון ואז שירתך והללך רצויים לפני המקום וז"א הלל נרצה או אפשר לומר שאומרו שולחן עורך הוא בדרך לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך וזמור שירים כי כבר רצה האלהים את מעשיך וזהו שלחן עורך כלו' אכול בשמחה מכאן ואילך אחר עשיית זאת התשובה צפון ברך כלומר ושתה בלב טוב יינך וצפון רמז על היין לפי (כאן חסר) וכיון שחטא אדה"ר הצפינם הקב"ה.הלל נרצה רמז שישמח ויהלל וישיר ויזמר אשר בדרך הזה פירשתי כמה פסוקים מקהלת סימן ט' הם המדברים בענין התשובה וסדר עשיתה וזה נ"ל כונת הכתובים כי החיים יודעים שימותו והמתים אינם יודעים מאומה ואין עוד להם שכר כי נשכח זכרם גם אהבתם גם שנאתם גם קנאתם כבר אבדה וחלק אין להם לעולם בכל אשר נעשה תחת השמש לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך כי כבר רצה אלהים את מעשיך בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר ראה חיים עם האשה אשר אהבת כו' ובאהבת הקיצור לא אאריך בספקות והכונה כי החיים שהם הצדיקים הנקראים חיים אפילו במיתתם יודעים שימותו כלו' חושבים תמיד על ענין המית' ובזה אינם חוטאי' כדרך ושוב יום א' לפני מיתתך ישוב היום שמא ימות למחר לא כן המתים שהם הרשעים הנקראים מתים אפילו בחייהם אינם יודעים מאומה אפילו אם יש מיתה בעולם ובזה עושים מה שלבם חפצים וגורמי' בזה כי אין להם שכר לעוה"ב משום שאף אם עשו איזה מצוה נותן להם הקב"ה שכרם בעוה"ז כדי לטורדם מן העוה"ב ונמצא שאין להם שכר עוד כי נשכח זכרם לזוכרם בטוב ולפוקדם ברחמים וזהו אם ימותו חייבים:
מדרש האתמרי · פרק ז׳, ט׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מדרש האתמרי, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.
