אשר עם זה נאמר רמז בסדר הקדוש שהוא לרמוז על בע"ת איך ישוב וסדר עשייתו והנה אציגהו לפניך קדש ורחץ. כרפס יחץ. מגיד רחצה. מוציא מצה. מרור כורך. שולחן עורך. צפון ברך. הלל נרצה. בהיות שחז"ל דורשים ענין החמץ והמצה רמז על היצה"ר ויצר הטוב לכן עמדתי לדרוש הסדר הזה בדרך רמז שבודאי שדברי הסדר הזה לא בא לתת סימן לבד אלא גם לרמוז ענין התשובה להציל האדם ממוקשי מות מפח המוקש היצה"ר הוא הצר הצורר הוא שטן הוא מלאך המות ה' יצילנו מרשתו אמן אמר קדש ורחץ כלומר קדש עצמך במותר לך ורחץ לבך מכל טינוף העבירות שעשית ואע"פ שהרבית לפשוע מאחר שאתה עוזב הדרך הרע ומתחרט על מה שעשית מתכפרים כל עונותיך וז"א כרפס יחץ כרפס בר"ת כ בת רשעת פשעת סרתה מן הדרך והכונה אע"פ שהרבית לפשוע וכזבת ורשעת ופשעת וסרת מהדרך הטובה עכ"ז יחץ והסר כל זה מעליך והאל מקבלך אי בתשובה:
מדרש האתמרי · פרק ז׳, ח׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מדרש האתמרי, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.