אמנם אם חוזרים בתשובה לפני המקום וגם אהבתם שאהבו לעבירות וגם קנאתם שקנאו להקב"ה וגם שנאתם ששנאו לחבריהם שהרעו עם הבריות כמו שפירש"י ז"ל כבר אבדה כלומר שעזבו ואבדו המעשים הללו וגם עזבו כל הבלי העוה"ז באופן שחלק אין להם לעולם בכל אשר נעשה תחת השמש אז כשעושים כל זה אע"פ שמקודם הרבו פשע ועבירה עכ"ז מאחר שחזרו אומר להם הקב"ה לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך כי כבר רצה אלהים את מעשיך ואמר רצה אלהים את מעשיך כלומר מעשיך של עבירות שנהפכו עתה לזכיות כמאמרם רז"ל שהעבירות נעשין זכיות וז"א כ כבר רצה אלהים את מעשיך ר"ל רצה גם מעשיך הראשונים בעבור התשובה. עוד אפשר לומר אומרו לך אכול בשמחה לחמך כו' וקצת ממנו פירש ג"כ קרובי החכם המרומם כמוה"ר אברהם אפומאדו בהיות שבעל התשובה צריך סיגופים ותעניות גם להלביש שק על בשרו ולהסיר מעליו המלבושים הנאים גם צריך שיתן עפר על ראשו גם שלא ירגיל הרבה אצל אשתו שאבר קטן יש באדם משביעו רעב כו' ואחר שמשלים אדם תשובתו מותר בכל אלו הדברים ולכן כנגד מה שהתענה ולא אכל ושתה אומר לך אכול בשמחה לחמך כנגד מה שצריך לפרוש עצמו מן היין אמר ושתה בלב טוב יינך כנגד השק שבבשרו אמר בכל עת יהיו בגדיך לבנים כנגד אפר מקלה שבראשו אמר ושמן על ראשך אל יחסר כנגד פרישות האשה אמר ראה חיים עם האשה אשר אהבת הרי מכאן כשהקב"ה מוחל לאדם על ידי תשובתו הוא מוחל מחילה גמורה כפי כח הנותן ית' ולכן אחר שרואה שחוזר האדם אליו בכל לבו ובכל נפשו מתיר לו הדברים כי לא תהו בראה:
מדרש האתמרי · פרק ז׳, י׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1901
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מדרש האתמרי, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.